<h1>האגור סימנים ד"ש—ש"ח, ש"י</h1>
<h2>דף מג.</h2>
רב עמרם כתב היו לפניו שלש מיני בשמים ועצי בשמים ועשבי בשמים צריך לברך על כל אחת ברכה בפני עצמו. ויראה שאם היו לפניו אלו ג' מינין כיון שברא בורא מיני בשמים פוטר הכל שכולן מיני בשמים הן. אבל אם עצי בשמים ועשבי בשמים לפניו אז צריך לברך על כל אחד וכן יראה מדעת הרמב"ם, לשון הטורים. המור י"א שהוא זיעת חיה והנכון שהוא דם שמתקבץ ומתיבש בחטוטרת של חיה בצוארה ונעשה ממנו המור והרמב"ם היה אוסר לאוכלו משום חשש דם. והרב ר' יונה מצדד להיתר דפירשא בעלמא הוה והרא"ש כתב על דבריו. ובאתרוג של מצוה כתב ראבי"ה המריח בו מברך והרב שמחה כתב שאין מברך והדבר נכון. כתב הראב"ד ורדים מברך עליהם ברוך שנתן ריח טוב בפירות, וכן דעתי נוטה לפי שנאכלים במרקחות, מתשובת הרשב"א. כתב הרמב"ם המריח בכלים שהם מוגמרים אינו מברך לפי שאינו עיקר אלא להריח. ואין נראה. על מושקט"א המריח כתב מהר"ם מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות וכ"כ על ריח קנה וקנמון וכיוצא בהן מברך בורא עצי בשמים. והרא"ש כתב ברוך שנתן ריח טוב בפירות לה"ט. והר"מ מקוצי היה אומר בורא מיני בשמים. מרדכי. ואני המחבר אומר מאחר שהם חולקין בלשון הברכה נר' לפסוק כדברי הרב ר' משה מקוצי שהכל נכלל במיני בשמים. כשיתא פי' בערוך כשיתא עיקרו שמן זית ומערבים בו כמה מיני בשמים. ואם סננו אותו ואין בו כלום מן הבשמים, יש אומרים שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב, וי"א שאין מברכין עליו כלל דהוי כריח שאין לו עיקר והרא"ש כתב על כולם בורא עצי בשמים ולא חלק.
